מאיה שפרינגר נ' ברק סוככים (מרכז) בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

1.בסופה של ישיבת ההוכחות, לאחר שכל העדים נחקרו על תצהיריהם, ביקשה התובעת להציג תמליל קלטת כראיה להזמת עדות הנתבעים לפיה "הנתבע 2 חשב שהתובעת שהיא עובדת טובה והיא עילוי", בעוד ש"מה שנאמר כאן על ידי שני המצהירים [עדי הנתבעים – ד.ו.] היה שונה וזה מאוד חשוב להליך".

2.לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, אנו סבורים כי אין מקום להיעתר לבקשה. להלן נימוקינו -

א.מדובר בנושא שעלה מכתבי הטענות עוד מראשית הדיון (ר' סעיף 6 לכתב התביעה, סעיף 4 לתצהיר התובעת, סעיף 15 לכתב ההגנה וסעיפים 5-6, 9-12, 14, 16-18 לתצהירו של הנתבע מס' 2). אין מדובר במידע שהגיע לידי התובעת כתוצאה מעדויות הנתבעים או מידע שלא היה בידי התובעת עוד בשלב הכנת תצהירה (דב"ע נד/ 3-56 זך – מדינת ישראל, פד"ע כז 378 (1994)). מעבר לכך, היעתרות לבקשה בשלב זה, לאחר שכל העדים העידו, תעניק לתובעת יתרון דיוני בלתי הוגן מאחר שלא יתאפשר לנתבעים להתייחס לראיה חדשה זו.

ב.הצדדים הציגו בפנינו את ההתכתבויות ביניהם בנושא גילוי מסמכים. הוצגו מכתב התובעת מיום 23.2.2010 וכן תשובת הנתבעים מיום 25.2.2010. במכתב התובעת צוין קיומה של הקלטה חסויה. בתשובה, ביקשו הנתבעים לדעת "פשר הקלטת החסויה ומדוע היא חסויה". לא הובאה בפנינו תשובת התובעת ומכאן מסקנתו כי מכתב זה לא נענה. במצב דברים זה, כאשר התובעת הציגה מצג לפיו בידיה ראיה חסויה, אין מקום להתיר לה שימוש באותה ראיה, רק על פי החלטתה. בחירת עיתוי הסרת החסיון או הויתור עליו צריכה להיעשות בתום לב ובדרך מקובלת – חובה החלה על הצדדים, גם בהקשר של כללי הפרוצדורה.

יוזכר כי ברע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999) נדונה השאלה של היחס בין סדרי הדין ובין עיתוי העיון במסמכים. באותו עניין, קבע בית המשפט העליון כי יש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את השני במהלך המשפט בראיה לא צפויה. באותו עניין נקבע כי יתכן חריג לכלל (כאשר בית המשפט סבור כי הגילוי לא ישרת מטרה זו של חקר האמת), אך מדובר בחריג הנתון לשיקול דעת בית המשפט ולא נקבע כי הוא נתון לשיקול דעתו של אחד מבעלי הדין.

ג.הגשת תמליל שיחה בסופה של ישיבת ההוכחות אף אינה מתיישבת עם האופן שבו יש להגיש קלטת. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ההלכות בדבר הגשת קלטת כראיה אומצו בשינויים המחוייבים גם בבתי הדין לעבודה. עוד נפסק כי "דרך המלך להגשת הקלטת כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו או המדיה הדיגיטלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע הקלטה..., מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר או אישור אחר, של מי שערך אותו." (ע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – דמיטרי מלי, ניתן 9.12.10).

התובעת לא טענה כי התמליל או הקלטת שמבוקש להגיש עומדים בתנאים המתוארים לעיל.

3.סוף דבר – הבקשה נדחית.

התובעת תגיש סיכום טענותיה בכתב תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

הנתבעים יגישו סיכום טענותיהם בכתב תוך 30 ימים מקבלת סיכומי התובעת.

כל צד ימציא סיכומיו ישירות למשנהו.

4.עיון סיכומי תובעת – 10.2.2011.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"א, 02 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

ברכה זיגלמן, נציגת ציבור (ע)

דגית ויסמן, שופטת

דב דותן, נציג ציבור (מ) התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: